"ﬠברו הימים שבהם המלחין
היה צריך להיות מסובך או בלתי מובן במתכוון"
מתאר המלחין סרג'יו נטרא את יצירתו
"שלושה פרלודים לתזמורת" שתבוצע בהמשך העונה הפילהרמונית
סרג'יו נטרא הוא מלחין ישראלי שמח.
אני יושב מולו בביתו המלא וגדוש פסלים וציורים מﬠשי ידי סוניה אשתו ואינני יכול
שלא להרהר על מידת נדירותה של תופעה כזו בקהילת המלחינים הישראליים. לא תשמע כאן
תלונות על פרס ישראל או על "הדור המקופח". במקרה הטוב, קרוב לוודאי
שתשמע על קומפוזיציה חדשה (לנבל, יש להניח›, על קונצרט מעניין העומד להתקיים (ביום
שיחתנו הזכיר נטרא בסקרנות רסיטל לגיטרה של קולגה צעיר), או הרהור שקול על עניינים
שברומו של עולם (כתיבה לנבל אינה ﬠניין של טכניקה בלבד, צריך חוש, רגש ומשהו
להגיד, הוא אומר כלאחר יד).
השנים
האחרונות אכן האירו פנים לנטרא: קונצרט הוקרה, שערך לכבודו "קול
המוסיקה", זכה לתגובות חיוביות מאד מצד הקהל והביקורת. מספר רב מיצירות הנבל
שלו מבוצע באופן כמעט קבוע בצרפת. יצירה מוזמנת מפרי עטו פתחה את תחרות הנבל
האחרונה. ועכשיו, ביצוﬠ "הפרלודים לתזמורת" בתזמורת הפילהרמונית.
"אני מאמין בצורך לתקשורת כמניע ליצירה", הוא מסביר, "עברו הימים
שאסתטיקה כזו או אחרת חייבה את המלחין להיות 'מסובך' או בלתי מובן במתכוון. תמיד
היה יסוד רגשי במוסיקה שלי, ואותו שאפתי להעביר למאזיניי".
יש
משהו מרתק בסיפור האהבה המתמשך בין נטרא לתזמורת הפילהרמונית הישראלית, סיפור
המתפענח כמעט כמין יומן אישי, שמבין דפיו עולים שמות ותאריכים, המציירים את תמונת
חיי המוסיקה של מדינת ישראל מאז ועד היום. "הביצוע הראשון של יצירה מפרי עטי
בפילהרמונית היה ב-1948, כשהייתי עוד ברומניה", מספר נטרא. "בשנת 1944
כתבתי יצירה בשם 'מארש וכוראלי, שזיכתה אותי בפרס אנסקו היוקרתי ושראיתי בה כעין
מחאה של מלחין צעיר נגד הכיבוש הנאצי. המנצח אדוארד לינרברג, שאותו הכרחי, אהב את
היצירה ולקח איתו עותק של הפרטיטורה כשנאלץ לברוח מרומניה. בשנת 48' הזמינה
התזמורת הפילהרמונית את לינרברג לנצח עליה, והוא הביא עימו את היצירה וביצע אותה
בהצלחה גדולה בתל-אביב".
זו הייתה תחילתו של קשר ארוך ופורה בין נטרא
לבין התזמורת הפילהרמונית הישראלית. ההמשך היה עם עלייתו של המלחין ארצה.
ב-1962 הוזמן המנצח סרג'יו קומיסיונה
לנצח הפילהרמונית הישראלית. קומיסיונה, תלמידו של לינדברג (ברומניה, מסביר נטרא,
לא הורשו היהודים ללמוד בבתי הספר הממלכתיים למוסיקה, וכך נוסד בית-ספר מוסיקלי
מיוחד ליהודים. מנדי רודן, סרג'יו קומיסיונה ונטרא ﬠצמו הם אחדים מתלמידיו הבולטים
של בית
ספר זה), בחר גם הוא לבצע יצירה של
נטרא, 'סימפוניה למיתרים'. "זו הייתה יצירה לא קשה", מעיד המלחין,
"אבל אל תשכח שבשנת 62' יצירה מודרנית, כל יצירה מודרנית, הייתה בבחינת חידוש
גדול לנגני התזמורת. לכן שמחתי מאוד שהתזמורת אהבה אח היצירה, ולא פחות שמחתי
לראות באיזה חום קיבל אותה הקהל.
ההצלחה
הראשונה הובילה להזמנה מיידית של יצירה חדשה, שיועדה לפתיחת פסטיבל ישראל 63'. את
"טוקטה לתזמורת" (פתיחה חגיגית) ביצﬠ בפסטיבל עם התזמורת הפילהרמונית
המנצח מנדי רודן. ב-1967 הוזמנה התזמורת הפילהרמונית להופיע בסיור קונצרטים
בברית-המועצות. עבור סיור זה הזמינה התזמורת מנטרא את יצירתו "וריאציות
לפסנתר ולתזמורת". הסולן המיועד לסיור היה דניאל בארנבוים, והמנצח - זובין
מהטה. בגלל מלחמת ששת הימים בוטל הסיור, ומאוחר יותר בוצעה היצירה על ידי הפסנתרן
פרנק פלג, בניצוחו של ג'ורג' זינגר.
שנת
72' הביאה עימה הזמנה נוספת ליצירה, והפעם לכבוד פתיחת פסטיבל ישראל: "שתי
פואמות למצו-סופרן ותזמורת".
הטקסט נלקח מספרי ישעיהו ותהילים, הזמרת רמה סמסונוב והמנצח דניאל בארנבוים הגישו
"ביצועﬠ ענק".
היצירה
האחרונה, שהוזמנה ממנו על ידי הפילהרמונית נכתבה עבור הוויולן דניאל בנימיני
ז"ל. נטרא מספר ש”הוא ניגן אותה בקונצרט הפרידה ממנו שנﬠרך ב-88'. זובין מהטה
ניצח, ועד היום אני מצטער שבגלל שביתה שהייתה באותו יום ברדיו אין הקלטה לביצוﬠ
זה". נטרא מוסיף, כי "לאורך השנים נרקמו קשרים אישיים בינו לבין נגני
הפילהרמונית. אני אוהב אותם והם אוהבים את המוסיקה שלי, ולכן אני שמח כל-כך
שהתזמורת בחרה ביצירה שלי לביצוﬠ בסדרת מנויים השנה".
ה"פרלודים
לתזמורת" הם חלק מיצירה גדולה יותר, "ﬠבורת הקודש". היצירה הוזמנה
על ידי טמפל עמנואל בסן-פרנציסקו לביצוﬠ בבית הכנסת. זהו אותו בית כנסת שהזמין את
עבודת-הקודש“ של מיו ושל מרק לברי. "אני כתבתי את יצירתי לבריטון, לעוגב
ולמקהלה, כשכלולות בה גם שתי אריות סולו לסופרן, ﬠוגב, כינור, צ'לו ונבל. מﬠצם
טבﬠה זו יצירה חגיגית ונגישה - אל תשכח שהיא הושמעה במקור בבית כנסת ולא באולם
קונצרטים, ושאנשי הקהילה ולא זמרים מקצוﬠיים היו צריכים להצטרף בחלק מהקטעים“.
ה"פרלודים"
שתשמיﬠ הפילהרמונית בראשית מאי, בניצוחו של יונאיצ'י הירוקאמי, מבוססים על חומרים
מהיצירה הווקאלית הרחבה יותר. מזמור שיר" הוא הפרק הראשון, "עושה
שלום" הוא השני, והסדרה נחתמת ב"הללויה“. כמו ב"עבודת הקודש",
האלמנט הבולט ביותר בפרלודים היא החשיבה המלודית הברורה, אומר המלחין, ולכן לא תהיה
לקהל בﬠיה לﬠקוב אחרי המנגינות בפרק הראשון, כשאפילו המקצב המילולי של "מזמור
שיר" ברור לאוזן, בפרק השני ישנו סולו נרחב לצ'לו והפרק השלישי הוא פוגטו דרמטי
מלא שמחה. "אני חוזר ומדגיש, שהיה לי חשוב שהיצירה תהיה ברורה לקהל רחב
ושאולי אנשים יוכלו אפילו לשיר את החומרים שמופיﬠים כאן. אני לא בורח ממלודיה,
והשילוב של טונאליות ומודאליות ריתק אותי כל חיי. אני לא מוצא לנכון להשתמש
במאפיינים שהיו מזוהים ﬠס מוסיקה 'מודרנית' דווקא, כמו הקפיצות המלודיות הﬠנקיות,
הפראזות המקוטﬠות. בולז יש רק אחד ומזלנו שהוא כזה. אותי זה לא מחייב".
